The Genesis Apocryphon is one of the seven original scrolls recovered from Cave 1 at Qumran in 1947. Written in Aramaic, it retells episodes from Genesis through the first-person voices of Lamech, Noah, and Abram — expanding the biblical narrative with dreams, prayers, and vivid detail. The scroll is badly damaged in many places; lacunae are marked with [...]. This translation works directly from the Aramaic transcription of García Martínez and Tigchelaar.
The Birth of Noah
The Fear of Lamech
Column I is almost entirely destroyed. Only scattered words survive — "mystery of wickedness," "you will not know," "all flesh," "the earth." The narrative appears to describe the fallen Watchers and their corruption of the world.
[...]
Then I thought in my heart that the conception was from the Watchers, and from the Holy Ones, and belonged to the Giants.
And my heart was troubled within me concerning this child.
Then I, Lamech, was frightened, and I went to Bitenosh my wife and said:
"Behold, I adjure you by the Most High, by the Lord of Greatness, by the King of all the Ages — tell me, the sons of heaven — tell me everything in truth. Tell me, and not in lies — this [...] by the King of all the Ages — that you speak truly with me, and not in lies."
Then Bitenosh my wife spoke forcefully with me, and she said:
"O my brother, O my lord — remember my pleasure. In the heat of the moment, my breath within its sheath — and I in truth will tell you everything."
[...] And my heart was greatly troubled. Then it changed. And when she saw [...] that I, Bitenosh, his wife — that my face had changed — then she restrained her anger, and she spoke with me:
"My pleasure — O my lord, O my brother — remember: from you is this seed, and from you is this conception, by the Great Holy One, by the King of the Heavens. From you is planted this fruit — not from any stranger, not from any of the Watchers, not from any of the sons of heaven. Why is the expression of your face so changed, and your spirit so downcast? For I — in truth — am speaking with you."
The Journey to Enoch
Then I, Lamech, ran to Methuselah my father, and I revealed everything to him — that he might go to Enoch his father and learn everything from him in truth, for Enoch was beloved and favoured of God, and with the Holy Ones his portion was allotted, and to him they revealed everything.
And when Methuselah heard these words, he ran to Enoch his father to learn everything from him in truth. He went with his will, and he went to Parvaim, and there he found Enoch his father.
And he said to Enoch his father: "O my father, O my lord — to you I have come. And I say to you: do not be angry at me that I came here to you [...] fearful [...]"
[...]
Enoch's Answer
Column V preserves Enoch's reassurance.
And he wrote:
"And to you, Methuselah my son [...] this child — behold, when I, Enoch [...] not from the sons of heaven, but from Lamech your son [...]"
"And the likeness was not [...] the vision — Lamech your son was afraid [...] in truth — trustworthy [...]"
"And now, let me say, my son — to you I reveal. Go, say to Lamech your son [...]"
[...] "This child is fire, and he [...] then they were confused [...] forever [...] doing violence greatly they will do [...] and all paths [...]"
"And now, to you I reveal the mystery — your son [...]"
[...] blessing the Lord of all [...]
And he spoke the mystery with Lamech his son. And when I, Lamech, heard [...] that from me he came forth [...]
The words of Noah were written.
The Life of Noah
Column VI preserves Noah's autobiography — his birth, his upbringing in truth, and the beginning of his family.
From injustice — and in the womb of her who bore me — I stirred toward truth. And when I came forth from the womb of my mother, for truth I was planted.
And truth all my days I conducted. And I walked in the paths of eternal truth, and with me the Holy One upon my paths brought truth, and warned me from the path of falsehood that goes to darkness.
[...] And half I bound in visions of truth and wisdom [...] all the paths of violence.
Then I, Noah, was a man, and I held fast to truth, and I strengthened myself in [...].
And I took a daughter for myself as a wife, and she conceived from me and bore for me three sons. For my sons I took wives from the daughters of my brother, and my daughters I gave to the sons of my brother, according to the statute — the eternal law [...] the Most High, for the sons of men.
And in the days when ten jubilees were complete for me, then it was time for my sons to take wives for themselves.
[...] The heavens — in a vision I saw, and it was shown to me. And I was informed of the deeds of the sons of heaven, and [...] everything.
And I hid this mystery in my heart, and to no man did I reveal it.
[...] Upon me — a great storm [...] a holy sending — a great voice came to me. And in a vision he spoke with me, and before me he stood:
"All the ways of the sons of earth I know. Hear — I say to you, O Noah [...]"
[...] Two weeks, and then [...] sealed [...] the blood that the Nephilim shed — I poured out, and I waited [...] the Holy Ones who mingled with the daughters of men [...]
And I, Noah, found favour [...].
The Flood and Its Aftermath
Fragments Before the Flood
Column VII is badly damaged. Only fragments survive.
[...] Upon them — the earth, and all that is upon it, in the seas and on the mountains [...] all the courses of heaven: the sun, the moon, and the stars, and the Watchers [...]
[...] "I am completing for you [...]"
[...] the Great Holy One. And I rejoiced at his words. Lord of heaven — and I cried out [...]
Noah's Sacrifice
Column X preserves Noah's offerings after the waters receded.
[...] Then [...] all that my sons [...] to Noah [...]
[...] And they praised and glorified.
All of you — your Lord, the King of all the Ages, forever and ever, unto all ages.
Then [...] the ark descended from one of the mountains of Ararat. And the eternal fire [...] And he took from [...] and upon all the earth I atoned [...].
And their blood — and the fat upon the fire I burned. And secondly, the foundation of the altar — and all their flesh upon the altar I burned. And thirdly, for the sons [...] an offering upon the altar.
And upon it I placed fine flour — a cake mixed with oil, together with frankincense — for a grain offering. Upon all of them I placed salt. And the smell of my incense ascended to heaven.
Then [...] the Most High [...]
The Covenant
Column XI preserves God's covenant with Noah.
[...] I, Noah, was at the entrance of the ark [...]
Then I, Noah, went out and walked through the land — its length and its breadth. Upon it: garden by their trees and by their fruit. And the whole earth was full of grass and herbage and grain.
Then I blessed the Lord — forever is he, and to him be praise. And I returned and blessed the one who had compassion upon the earth, and who removed and destroyed from it all workers of violence and wickedness and falsehood, and who delivered [...].
For its sake he spoke with me and said to me:
"Do not fear, O Noah. I am with you and with your sons who are like you, forever. The earth — he shall rule over all of them, and their deserts and their mountains and all that is in them. And behold, I have given to you and to your sons everything for food, like the herbs and the grass of the earth. But all blood you shall not eat. Your fear and your dread [...]"
The New World
The Rainbow and the Vineyard
Column XII preserves fragments of the rainbow covenant, the genealogy of Noah's sons, and the planting of the first vineyard.
[...] And it was for me as a sign in the cloud [...]
[...] On the mountains of Ararat. And after that, I descended to the foot of this mountain — I and my sons and the sons of my sons.
Indeed, the destruction had been great in the land. And children were born [...] after the flood.
For Shem, my firstborn son, a son was born first — Arpachshad — two years after the flood.
And all the sons of Shem were: Elam and Asshur, Arpachshad, Lud, and Aram — and sons and five daughters.
And the sons of Ham: Cush and Egypt and Put and Canaan — and sons and five daughters.
And the sons of Japheth: Gomer, Magog, Madai, Javan, Tubal, Meshech, and Tiras — and sons and four daughters.
And I and all my sons began to work the land. And I planted a great vineyard on Mount Lubar, and in the fourth year it produced wine for me.
And when [...] the first day of the first month [...] of this my vineyard — the wine — I opened and began to drink [...] on this day [...] on the first day of the fifth year.
I called my sons and the sons of my sons and the wives of all of us and their daughters, and we gathered together and we went [...] and I was blessing the Lord of heaven, the God Most High, the Great Holy One, who delivered us from destruction.
Noah's Vision of the Olive Tree
Column XIII preserves a vision of an olive tree — a symbol of Noah's lineage.
[...] And the beasts of the field, and the creeping things of the dry land [...]
Stones and clay he was cutting and taking from it — I saw — for gold and for silver and iron. And all the trees he was cutting and taking from it — I saw. For the sun and the moon and the stars he was cutting and taking from it — I saw.
Until he gathered them up — the earth swarmed and the waters swarmed. And he turned.
I looked to see the olive tree, and behold — the olive tree was tall in height, and its leaves many, and its foliage abundant. Grapes in abundance — and appearing among them. I was gazing at this olive tree, and behold, it was growing.
Knots upon it. And I was amazed at this olive tree — greatly amazed.
The four winds of heaven blew upon this olive tree with the force of destruction, and they stripped its branches and broke them. First the west wind struck it and stripped from it its leaves and its fruit, and scattered them to the winds. And after it [...]
The Dream of the Cedar
Columns XIV and XV preserve the interpretation of a dream — the cedar and the shoot, symbols of Noah's lineage and the future.
[...] "And hear — you are the great cedar, standing before you in the dream, upon the top of the mountains. The shoot that came from it, and rose high — three buildings [...] to the first shoot that clung to the trunk of the cedar — and the tree from it [...]."
"All his days it shall not depart from you, and in his seed shall your name be called [...]"
"It shall go forth to plant truth for all [...] standing forever [...]"
"And that which you saw — the shoot clinging to the trunk of the cedar [...] from some of their branches entering into the branch of the first one — two buildings [...]"
"From the earth [...] to the left. And that which you saw — from some of their branches entering into the branch of the first one [...]"
Column XV continues the interpretation.
"And that which you saw — all of them [...] they will turn, their growth — to them, the wicked."
"And that which you saw — a man came from the south of the earth, a sickle in his hand, and fire with him. He is the one who will come from the south of the earth [...]"
"And wickedness he will cast upon the fire — all [...]"
"And that which you saw [...] four angels [...]"
The Division of the Earth
Columns XVI and XVII describe how Noah divided the earth among his three sons — Shem, Ham, and Japheth.
[...] To the branch that is between them — the source of the spring to the Tinah River.
And by the spring — all the land of the north, all of it — until it reaches [...]. And this boundary crossed the waters of the Great Sea, until it reached Gadira.
This is the portion that fell to Japheth and his sons, to inherit as an eternal possession.
And for Shem came forth the second lot — for him to inherit, for him and his sons.
[...] The waters of the Tinah River [...] the river [...] the Great Salt Sea. And this boundary went, like a spring, from [...] that turns to the west, and crossed [...] until it reached [...] to the east.
[...] And Shem divided his portion among his sons. It fell first to Elam, in the north, beside the waters of the Tigris River, until it reached the Red Sea at its head in the north. And it turned to the west — to Asshur — until it reached the Tigris.
And after it, it fell to Aram — the land between the two rivers — until it reached the head of Mount Taurus. And it crossed the portion and went westward until it reached Magog, to the east, in the north — from the bend of this tongue, upon the head of the three portions, beside this sea.
That which turns to the south — all the land that the Euphrates waters — and all [...] to Arpachshad [...] all the valleys and plains between them, and the island that is in the tongue [...].
And the portion that he allotted to him — Noah his father gave to him.
And Japheth divided among his sons: to Gomer he gave first, in the north, until it reached the Tinah River. And after it to Magog, and after it to Madai, and after it to Javan — all the heights that Lud begot. And between [...] the tongue [...] and to Meshech [...] the sons of Ham [...]
Abram in the Land
The scroll now shifts to Abram's voice. Column XIX begins with Abram's journey south and his fateful decision to enter Egypt.
[...] And I called there upon the name of God and said:
"You are the God of the Ages."
Until now I had not reached the holy mountain. And I journeyed south — and I was going to the south — and I came until I reached Hebron. And at that time Hebron was built, and I dwelt there two years.
And there was famine in all this land. And I heard that grain was in Egypt, and I journeyed to go up to the land of Egypt, until I reached the Karmon River — one of the heads of the river. Now we crossed our land, and we crossed the seven heads of this river, which [...]. Now we crossed our land and entered the land of the sons of Ham — the land of Egypt.
The Dream of the Cedar and the Palm
And I, Abram, dreamed a dream in the night of my entering the land of Egypt. And I saw in my dream — behold, one cedar and one palm tree. And men came and sought to cut down and to uproot the cedar, and to leave the palm tree alone by itself.
And the palm tree cried out and said: "Do not cut down the cedar! For we two are from one root."
And the cedar was spared by the shade of the palm tree, and it was not cut down.
And I awoke in the night from my sleep and said to Sarai my wife:
"A dream I dreamed, and I am afraid of this dream."
And she said to me: "Tell me your dream, and I will know."
And I began to tell her this dream. And I showed her the interpretation of this dream, and I said:
"They will seek to kill me, but you they will spare. This is all the kindness that you shall do for me: in every place where we go, say about me that he is my brother. And in your shade I shall be saved, and my life shall be spared because of you."
[...] "They will seek to remove you from me and to kill me."
And Sarai wept at my words that night [...] and Sarai began to journey [...] to Zoan. And she guarded herself exceedingly, lest anyone should see her — for five years.
And at the end of those five years, three men came from among the princes of Egypt [...] of Pharaoh of Zoan, concerning my words and concerning my wife. And they were giving me many gifts, and they sought from me goodness and wisdom and truth. And I read before them the writing of the words of Enoch.
[...] In the famine [...] with much food and drink and wine [...]
The Beauty of Sarai
Column XX opens with the courtiers' report to Pharaoh — one of the most celebrated passages in the Dead Sea Scrolls.
How beautiful is the form of her face, and how pleasant! And how fine is the hair of her head! How lovely are her eyes, and how desirable is her nose, and all the bloom of her face!
How lovely is her breast, and how beautiful is all her whiteness! Her arms — how beautiful! And her hands — how perfect and desirable is all the appearance of her hands! How lovely are her palms, and how long and fine are all the fingers of her hands! Her feet — how beautiful! And how perfect are her legs!
And all the virgins and brides who enter the bridal chamber are not more beautiful than she. Above all women — her beauty is supreme, and her beauty surpasses all of them. And with all this beauty, great wisdom is with her, and all that she has is lovely.
Pharaoh Takes Sarai
And when the king heard the words of Harkenosh and the words of his two companions — for with one mouth the three of them were speaking — he desired her greatly. And he sent to fetch her. And he saw her and was amazed at all her beauty, and he took her for himself as a wife.
And he sought to kill me. But Sarai said to the king: "He is my brother." And so I was benefited on her account. And I, Abram, was spared because of her, and I was not killed.
And I wept — I, Abram — bitterly, I and Lot the son of my brother with me, that night, when Sarai was taken from me by force.
Abram's Prayer
In that night I prayed and entreated and beseeched. And I said in sorrow, and my tears ran down:
"Blessed are you, God Most High, Lord of all the Ages, for you are Lord and Ruler over all, and over all the kings of the earth you rule, to execute judgment upon all of them.
Now I bring my complaint before you, my Lord, against Pharaoh of Zoan, king of Egypt, for my wife has been taken from me by force.
Execute judgment upon him for me, and show your great hand against him and against all his house. And may he not be able this night to defile my wife.
Let them know you, my Lord — that you are Lord of all the kings of the earth."
And I wept and was silent in that night.
The Plague and the Healing
Then the Most High God sent upon him a chastising spirit to afflict him and all the men of his house — an evil spirit. And it was afflicting him and all the men of his house. And he was not able to approach her, nor did he know her.
And he was with her two years. And at the end of two years the afflictions grew strong and severe upon him and upon all the men of his house.
And he sent and called all the wise men of Egypt and all the magicians, together with all the healers of Egypt — might they be able to heal him from this affliction, and the men of his house? But all the healers and magicians and all the wise men were unable to rise to heal him, for the spirit was afflicting all of them. And they fled.
Then Harkenosh came to me and asked me to come and pray over the king, and to lay my hands upon him, that he might live — for in a dream he had seen me.
And Lot said to him: "Abram my uncle is unable to pray over the king while Sarai his wife is with him. Now go, tell the king that he should send his wife away from him, to her husband, and he will pray over him, and he will live."
And when Harkenosh heard the words of Lot, he went and said to the king:
"All these afflictions and plagues with which my lord the king is afflicted and plagued are on account of Sarai, the wife of Abram. Let Sarai be returned to Abram her husband, and this affliction and the spirit of pestilence will depart from you."
And the king called me and said to me:
"What have you done to me on account of Sarai? You said to me that she is your sister — but she is your wife! And I took her for myself as a wife. Here is your wife. Take her, and go — depart from all the provinces of Egypt. And now pray over me and over my house, that this evil spirit may be rebuked from us."
And I prayed over him, and I laid my hands upon his head, and I prayed. And the affliction was removed from him, and the evil spirit was rebuked from him, and he lived and rose.
And the king gave to me on that day many gifts. And the king swore to me by oath that he would not [...] her.
And Sarai was returned to me. And the king gave her silver and gold in abundance, and clothing of fine linen and purple. And he placed Hagar before her. And he escorted me, and he appointed men to escort me out from Egypt.
The Return and the War of the Kings
And I, Abram, went with very great possessions — and also with silver and gold — and I went up from Egypt. And Lot, the son of my brother, was with me. And also Lot acquired for himself great possessions, and he took for himself a wife from the daughters of Egypt.
And I was encamping in every place of my encampments, until I reached Bethel — to the place where I had built an altar. And I built it a second time. And I offered upon it burnt offerings and a grain offering to the God Most High, and I called there upon the name of the Lord of the Ages, and I praised the name of God, and I blessed God.
The narrative jumps to the war of the four kings against the five.
[...] Zeboiim, and the king of Bela — all of these assembled together for battle in the Valley of Siddim.
And the king of Elam and the kings who were with him prevailed over the king of Sodom and all his allies, and they imposed tribute upon them. For twelve years they paid their tribute to the king of Elam. And in the thirteenth year, they rebelled against him. And in the fourteenth year, the king of Elam led all his allies, and they went up by way of the desert, and they were striking and plundering from the Euphrates River.
And they struck the Rephaim who were in Ashteroth-karnaim, and the Zuzim who were in Ammon, and the Emim who were in Shaveh-kiriathaim, and the Horites who were in the mountains of Gebal, until they reached El-Paran, which is in the desert. And they returned and struck [...] in Hazazon-tamar.
And the king of Sodom went out to meet them, and the king of Gomorrah, and the king of Admah, and the king of Zeboiim, and the king of Bela — to battle in the Valley of Siddim, against Chedorlaomer, king of Elam, and the kings who were with him.
And the king of Sodom was defeated and fled, and the king of Gomorrah fell into the pits [...]. And the king of Elam plundered all the possessions of Sodom and of Gomorrah [...] and they captured Lot, the son of his brother [...]
The Rescue of Lot
[...] of Abram, who was dwelling in Sodom, together with them, and all his possessions. And one of the herders of the flock that Abram had given to Lot — who had escaped from the captivity — came to Abram.
And Abram at that time was dwelling in Hebron. And he told him that Lot, the son of his brother, had been captured, and all his possessions — but that he had not been killed — and that the kings had gone by the great road to their city, taking captives and plundering and striking and killing, and that they were going to the province of Damascus.
And Abram wept for Lot, the son of his brother.
And Abram took courage and rose and chose from his servants fighting men — three hundred and eighteen — and Aner and Eshcol and Mamre marched with him. And he pursued after them until he reached Dan.
And he found them encamped in the valley of Dan. And he fell upon them at night from four sides, and he was killing among them at night, and he crushed them. And he pursued them — and all of them were fleeing before him — until they reached Helbon, which is to the north of Damascus.
And he rescued from them all that they had captured, and all their goods. And also Lot, the son of his brother — he saved — and all his possessions, and all the captives they had taken, he brought back.
Melchizedek
And the king of Sodom heard that Abram had brought back all the captives and all the plunder, and he went up to meet him. And he came to Salem — that is, Jerusalem.
And Abram was encamped in the Valley of Shaveh — that is, the King's Valley, the Valley of Beth-kerem.
And Melchizedek, the king of Salem, brought out food and drink for Abram and for all the men who were with him. And he was the priest of the God Most High.
And he blessed Abram and said: "Blessed be Abram by the God Most High [...]"
The scroll breaks off here.
Colophon
Text: Genesis Apocryphon (אפוקריפון בראשית, 1QapGen ar / 1Q20)
Source: Qumran Cave 1, discovered 1947
Language: Aramaic
Translation: New Tianmu Anglican Church, 2026
Translated from: Aramaic transcription of García Martínez, F. & Tigchelaar, E.J.C., The Dead Sea Scrolls Study Edition, Brill, 1997
Register: Gospel (plain, direct, warm)
This is a Good Works Translation. The English was translated directly from the Aramaic source text without consulting any existing English translation. Seventeen columns survive in varying states of preservation; the scroll is one of the most damaged of the Cave 1 manuscripts.
🌲
Source Text
Aramaic transcription of the Genesis Apocryphon (1QapGen ar / 1Q20) from Qumran Cave 1. Transcription follows García Martínez & Tigchelaar, Dead Sea Scrolls Study Edition (Brill, 1997).
אפוקריפון בראשית (1QapGen ar)
Aramaic transcription of Genesis Apocryphon from Qumran Cave 1. Transcription follows the critical edition of García Martínez & Tigchelaar (Dead Sea Scrolls Study Edition, Brill 1997). Scholarly apparatus: [...] marks lacunae; [] marks editorial reconstructions; vacat marks intentional blank spaces.
Column I
]…[… ועם נצבתא1
]…[… אף רז רשעא די2
…[…] 3
ורזא די
5 ]…[… לא תדעון4
- ]… [מן קצת10 …[…] 9
]…[רה ובמשלהן לכון26 ]…[… ולקלל לכול בשרא25 …[…] 24-11
]… לא יד[עין מא למעבד28 … ]…[לארעא ולמחת להא27 שלה הוא
]… [להון עבד ואף לכול בשרא29 אנשא לארעא
Column II
הא באדין חשבת בלבי די מן עירין הריאתא ומן קדישין1
[הריא ולנפיל]ין
ולבי עלי משתני על עולימא דנא2
vacat באדין אנה3
[למך אתבהלת ועלת על בתאנוש אנתתי ]ואמרת
]הא[ אנה מועד בעליא4
[… במרה רבותא במלך כול ע]למים
]…[. בני שמין עד כולא בקושטא5
[… ]תחוינני הן
]…[ תחוינני ולא בכדבין הדא …]…[6
במלך כול7
[…] עלמים עד בקושט עמי תמללין ולא בכדבין
אדין בתאנוש אנתתי8
[…]…בחלץ תקיף עמי מללת וב
ואמרת יא אחי ויא מרי דכרלך על9
בחום ענתא ונשמתי לגו נדנהא ואנה בקושט כולא10 […]…עדינתי א
]…[… שגי לבי עלי אדין אשתני 11 […] אחוינךvacat וכדי חזת12
באדין אנסת רוחהא ועמי13 […]… בתאנוש אנתתי די אשתני אנפי עלי
עדינתי יאמיא אנה לך14 [תמלל ולי תאמר יא מרי ויא אחי ]דכרלך
די מנך זרעא דן ומנך הריונא דן15 […]… בקדישא רבא במלך שמ]י[א
ולא מן כול זר ולא מן כול עירין ולא מן כול16 [… ומנך נצבת פריא] דן
אנפיך כדנא עליך שנא ושחת ורוחך כדן עליבא17 [בני שמ]ין למא צלם
בקושט ממללא עמך 18 [.]… ארי אנהvacat
באדין אנה למך19 […]רטת
אבוהי וכולא מנה ביצבא20 [על מתושלח אבי וכולא לה חו]ית … חנוך
עדבה פליג ולה מחוין21 [ינדע בדי הוא רחים ורעי] אלהא ועם קדישיא
כולא vacat רט לחנוך אבוהי למנדע22 [ וכדי שמע מתושל]ח פתגמיא אלן
רעותה ואזל לארקבת לפרוין ותמן אשכחה23 […]… מנה כולא בקושטא
]ו[אמר לחנוך אבוהי יא אבי ויא מרי די אנה לך24 [… לחנוך ]אבוהי
]… [ואמר לך דאל תרגז עלי די להכא אתית ל…ך]…[25 [… את]ית
…]…[27 […]… דחיל לעליך26
Column V
[…]… וכתב1
2
vacat ולך מתושלח ב]רי …[ל די עולימא
דן הא כדי אנה חנוך …]… ו[ל]א [מן בני3
[…] שמין להן מן למך ברך4
[…] ומדמא לא הווא5
[ …]… מן6
[…] … חזוה דחל למך ברך7
… בקושט מהימן די8
vacat
[…]
וכען לכ}א{ אנה אמר ברי ולך אנה9
]..[מוהי בארעא וכול11 […]… אזל אמר ללמך ברך10 […]… מחוה
לאנפוהי נסבא בי ודנחא עינוהי כש]משא …[12 […]… עובד
14 […]… עולימא דן נור והוא ל13
- הא באדין אשתבשון16 […]… 15
[… ] עבדין חמס שגי יעבדון עד די18 […]… עלמא יהבין17 […]…
ברך21 […]… וכען לך אנה מחוה ברז20 […]… … וכול שבילי19
וכדי24 […]… מברך למרה כולא23 […]… 22 […]… אחוי ברזא דנא
וכדי אנה למך26 […] ועם למך ברה ברז מלל25 […]שמע מתושלח ל
28 […]… … די מני אנפיק27 […]…
vacat
[… ] ]…[ כתב מלי נוח29
[…]…[…] 30
Column VI
מן עול ובכור הורתי יעית לקושט וכדי נפקת מן מעי אמי1
לקושט נציבת
וקושטא כול יומי דברת והוית מהלך בשבילי אמת עלמא2
…[…ועמי קדי]ש
3ב
מסלי אוחת קושט ולאזהרותני מן נתיב שקר די אזלן
לחשוך …]…[
]…[… וחצי אסרת בחזין קושטא וחכמתא במעיל …]…[4
]…[כול שבילי חמס5
vacat ב]אדי[ן הוית אנה נוח גבר ואחדת בקושטא6
[…]…ואתקפת ב
… ולאמזרע ברתה לי לאנתה נסבת והרת מני וילדת7
[… ]לי בנין ת]לת[ה
… לבני נשין נסבת מן בנת אחי ובנתי לבני אחי8
יהבת כדת חוק עלמא
]…[ה עליא לבני אנשא 9
vacat וביומי כדי שלמו לי
]…[… יובלין עשרה באדין שלם לבני למסב להון10 לחשבון די חשבת
]…[ שמיא בחזיון חזית ואחוא11 …נשין ל
ת
ואודעת בעובד בני שמין ומא
]…[… וטמרת רזא דן בלבבי ולכול אנוש לא אחויתה 12 כולvacat
]…[… עלי בעירא רבא13ע
]…[…14 … לי בציר ובמשלחת קדישא
]… מ[שלחת קדישא רבא לי קל15 … ובחזיון עמי מלל ולקובלי קם
]…[ … וחשבת בי כול לכת בני ארעא ידעת16 אשמע לך אמרין יא נוח
]…[ שבועין תרין ובאדין18 … ]…[… קל יצלחון17 […]וחוית כול
]…[ … דמא די אשדו נפיליא שפית וקוית 19 […]… מסתם
עד די ק
]…[
21 [… ]…[ … קדישין די עם בנת אנו]שא20
[…]…[…] 22
24 […]… ]… ואש[כחת אנה נוח חן23
…[…] 26 […]…[…] 25
[…]…[…] 27 […]לאנשא ולבעירא ולחיותא לעופא ו
Column VII
…]…[ עליהון ארעא וכול די עליהא בימיא ובטוריא1
3 ]…[…דא כול מזלת שמיא שמשא שהרא וכוכביא ועיריא2
…[…] 4
]…[… אנה משלם לך5
[…] 6
vacat ]…[ קדישא רבא וחדית למלי7
8 מרה שמיא ואציחת-
…[…] 23
Column X
רבא1
vacat
[…]… באדין … כולא די בני מן
לנוח …]…[2
4 […]… בליליא3
[…]… 7
… … והללו ושבחו8
… כולכון למרכון9
למלך כול עלמיא לעלם ולעד עד כול עלמים10 …
vacat
… באדין11
…]…[תבותא נחת חד מן טורי הוררט ונור עלמא12 … ונסב מן
]…[… לקדמין …]…[…14 … …]… [ועל כול ארעא כולהא כפרת13
… דמהון ל15 … ותרבא על נורא אקטרת ותניאנא
א
יסוד מדבחא … וכול
… על מדבחא קרבנא16 בשרהון על מדבחא אקטרת ותליתי לבני שפנינא
…17 …הון עליה יהבת סולת נשיפא פילא במשח עם לבונא למנחא
בכלהון מלחא הוית יהב ורח מקטורתי ל]ש[מיא סלק vacat באדין18
[…]… עליא
Column XI
]…[ אנה נוח הוית בתרע ת1י2 … בותא-
[…]…[…] 10
… 12 […] ]אדין אנ[ה נוח נפקת והלכת בארעא לאורכהא ולפותיהא11
עליהא עדן בעליהון ובאנבהון וארעא כולהא מליא דתא ועשב ועבור אדין
]…[… לעלם הוא ולה תשבחתא ותבת וברכת די רחם על13 ברכת למרה
כול עבדי חמסא ורשעא ושקרא ופלט …14 ארעא ודי אעדי ואבד מנהא
בדילה vacat … מלל עמי ולי אמר אל תדחל יא נוח עמך אנה ועם בניך15
… ארעא ושלט בכולהון …יהא ובמדבריהא16 די להון כואתך לעלמים
יהב לך ולבניך כולא למאכל בירקא17 ובטוריהא ובכול די בהון והא אנה
18 ועשבא די ארעא ברם כול דם לא תאכלון אימתכון ודחלתכון-
24
…[…]
Column XII
… ]…[…]…[… והואת לי לאת בעננה ולמ1
…[…] 2
]א[רעא
4 ]…[… אתחזיאת לי3
…[…] 5
.[…] 6
vacat
…[…] 7
]…[… בטורי הוררט ומן בתר כן נחתת לשפולי טורא דן אנה ובני ובני8
בני
]…[ ארו צדיתא הואת שגיא בארעא ויל]ידו [ל]… ב[נן מן בתר9
]לשם ברי [רבא יליד לה בר לקדמין ארפכשד תרתין שנין בתר10 מבולא
]עילם ואש[ור ארפכשד לוד וארם11 מבולא ]והוו[א כול בני שם כולהון
ובנן נקבן חמש vacat נקבן12 ו]בני חם כוש ומצרי[ן ופוט וכנען ובנן
שבע vacat ובנ]י[ יפת גומר ומגוג ומדי ויואן ותובל ומשוך ותירס ובנן נקבן
ארבע vacat ]ו[שרית אנה ובני כולהון למפלח בארעא ונצבת כרם רב13
… … כול14 בלובר טורא ולשנין ארבע עבד לי חמרvacat וכדי … רגלא
]…[… די כרמי כומרא דן15 קדמיא ביום חד לרגלא קדמיא די בחודשא
פתחת ושרית למשת
י
]…[… ביומא דן16 ה ביום חד לשתא חמישיתא
קרית לבני ולבני בני ולנשי כולנא ולבנתהון ואתכנשנא כחדא ואזלנא
]…[…א והוית מברך למרה שמיא לאל עליון לקדישא רבא די פלטנא מן17
18 אבדנא-
[…]…[…] 35
Column XIII
1-
[…]… 7
… ]…[… וחיות ברא … ורחש יבישתא8
]…[ אבניא וחספיא הווא קצין ונסבין להון מנה חזה הוית לדהביא9
]…[ פרזלא ולאילניא כולהון קצין ונסבין להון מנה חזה10 ולכס]פי[א
ולכוכביא קצין ונסבין להון מנה חזה הוית עד11 הוית לשמשא ולשהרא
מיא וסף 12 די אסיפוהי שרץ ארעא ושרץ מיא וסףvacat ואתפנית13
… למחזה זיתא וארו הא זיתא גבר ברומא ושען שגיאן ועוב עופיאן שגיאן
אנ]ב[ין ברב … ומתחזה בהן מתבונך הוית בזיתא דן וארו 14הא
משגית
… קשרן בה והוית תמה על זיתא דן ועלוהי שגי לחדא תמהת15 … עלוהי
]ארבע [רוחי שמיא נשבן בתקוף חבלא בזיתא דן ומענפן לה ויתברן16 …
רוחא מערב וחבטתה ואתרת מן עלוהי ומן אנבה17 … לה לקדמין
18 … ובדרתה לרוחיא ובתרה-
…[…] 34
Column XIV
1-
…[…] 8
]…[… ושמע אנתה הוא ארזא רב … קאם9
]…[… חלפא די נפקא מנה וראמא עד10 לקובלך בחלם על ראיש טורים
… לחלפתא קדמיתא דבקא בגדם ארזא … ואעא11 … רמה תלתת ב]ני[ן
]…[… כול יומוהי לא יפרש מנך ובזרעה יתקרה ש]מ[ך …12 […]… מנה
]…[… קאם לעלמים ודי14 […] ]…[… יפוק לנצבת קושט לכול13
]…[… ודי חזיתה לחלפתא15 [… חזיתא לחלפתא דבקא ב]גד[ם ]ארזא
16 […]…
vacat?
… … מן קצת נופהן עלל בגו נוף קדמיתא תרין ב]ני[ן
]…[… מן ]א[רעא … לשמאל … ודי חזית מן קצת נופהן עלל בגו נוף17
18 קדימיתא-
…[…] 34
Column XV
[…]… 8-4
… ודי חזיתא כולהון ]…[ן יסורון משגיתהון9
לגברא אתה מן ימין ארעא מגלא בידה ונורא10 להון רשיעין ודי חזיתה
]… [ורשעא ירמי12 …[…] … הוא די יתה מן ימין ארעא11 … עמה
ויתה בין …]…[ ודי חזיתה …]…[13 […]על נורא כול פש
15 […] ]…[…]…[… ארבעא מלאכין14
[…]…[…] 22
Column XVI
1-
…[…] 8
לשנה די מן ביניהון ראיש מעין עד טינה נהרא9
]ו[עבר תחומא11 … כול ארע צפונא כולהא עד די דבק ל10 … ו… בעין
חלק בעדב ליפת ולבנוהי12 … דן מי ימא רבא עד די דבק לג]די[רא
למירת ירותת עלמים vacat
13
vacat ]ו[לשם נפק עדבא תניאנא14
… … נהרא16 […]… ]…[… מי טינה נהרא15 … למירת לה ולבנוהי
]…[… די פנה18 […]… ]ל[ים מלחא רבא ואזל תחומא דן כעין מן17
21 … למדנחא20 … … עד די דבק ל19 […] למערב ועבר-
… 34
Column XVII
1-
…[…] 5
…[…] 6
vacat ]ו[שם פ]ל[ג ]חו[לקה בין7
בנוהי ונפל לקדמין ל]עי[ל]ם[ בצפונא ליד מי חדקל נהרא עד דדבק לימא
ש]מו[קא לראישה די בצפונא וסחר למערבא לאשור עד דבק לחדקל …8
ובתרה
נפל10 … לארם ארעא די בין תרין נהריא עד די דבק לראיש9
טור תורא דן ועבר חולקא ואזל מערבה עד דבק למגוג … מדנחא
בצפונא די מחען לשנא דן דעל ראיש תלתת חולקיא ליד ימא דן11
… די פנה לדרומא כול ארעא די משקה פורת וכול12 … לארפכשד
… כול בקעאתא ומישריא די ביניהון ואיא די בגו לשנא …]…[13 […]…
… חולקא די פלג לה ויהב לה נוח אבוהי15 …[…]… … ואמנא14
vacat
]ו[יפת פלג בין בנוהי לגמר יהב לקדמין בצפונא עד די דבק לטינה נהרא16
למדי ובתרה ליואן כול נגאותא דיליד לוד ובין17 ובתרה למגוג ובתרה
]…[… בני חם … 19 …[…]… ]…[… ולמשך18 … לשנאvacat
Column XIX
…[…]…[…]… 6
[ …]…[. וקרית תמן ב]שם [אל]הא7
ואמרת אנתה הוא
אל]הי א[ל]ה ע[ל]מיא …]…[… עד כען לא דבקתה8
לטורא קדישא ונגדת
ל… והוית אזל לדרומא … ואתית עד די דבקת9
]תרתין שנין ת[מן10 לחברון ול]ה זמנא[ אתב]נ[יאת חברון ויתבתvacat
והוא כפנא בארעא דא כולא ושמעת די ע]בו[רא ה]וא[ במצרין ונגדת
ל]מעל[ לארע מצרין ]…[…]… עד די דבק[ת לכרמונא נהרא חד מן11
ראשי נהרא …]…[כען אנחנא … ארענא ]וח[לפת שבעת ראשי נהרא דן12
…]…[א כען חלפנא ארענא ועלנא לארע בני חם לארע מצרין13 די
14
vacat וחלמת אנה אברם חלם בלילה מעלי לארע מצרין וחזית בחלמי
חדא …]… [וב]ני[ אנוש אתו ובעון למקץ15 ]וה[א ארז חד ותמרא
ולמעקר ל]א[רזא ולמשבק תמר
ת
ואכליאת תמרתא16 א בלחודיהה
ואמרת אל תקוצו ל]א[רזא ארי תרינא מן שרש… …א ושביק ארזא בטלל
ולא ]אתקץ[ 17 תמרתאvacat ואתעירת בליליא מן שנתי ואמרת לשרי
חלמת ]אנה וא[דחל ]מן[ חלמא דן ואמרת לי אשתעי לי18 אנתתי חלם
]וחוית[ ל]ה פשר[ חלמא19 חלמך ואנדע ושרית לאשתעיא לה חלמא דן
]דן ו[אמ]רת[ … די יבעון למקטלני ולכי למשבק ]ב[רם דא כול טבותא
]די תעבדין עמי[ בכול אתר די ]נהך לה אמרי[ עלי די אחי הוא ואחי20
]… יבעון[ לאע]ד[יותכי מני ולמקטלני21 בטליכי ותפלט נפשי בדיליכי
]…[…]…[ ופרעו צ]ען …[ שרי למפנה22 ובכת שרי על מלי בליליא דן
]עמי והסתמרת י[תירא בנפשה די לא יחזנה כול ]אנש חמש23 לצען
]… אתו[ תלתת גברין מן רברבי מצרי]ן24 שני[ן ולסוף חמש שניא אלן
]לי מתן שגיאן25 …[ די פרע]ו[ צע]ן[ על מל]י[ ועל אנתתי והווא יהבין
ובעו[ ל]י[ ל]אודעא[ טבתא וחכמתא וקושטא וקרית קודמיהון ל]כתב[ מלי
]…[ בכפנא די ]…[… ולא …ין למקם עד די … מלי26 חנוך
28 ]…[ל]…[במאכל שגי ובמשתה] … [חמרא27
[…]…[…] 30
Column XX
…[…]… 1
…]…[ כמה … ושפיר לה צלם אנפיהא וכמא2
]נ[עים וכמא רקיק לה שער ראישה כמא יאין להון לה עיניהא ומא רגג3
הוא לה אנפהא וכול נץ
אנפיהא … כמא יאא לה חדיה וכמא שפיר לה4
כול לבנהא דרעיהא מא שפירן וידיהא כמא
כלילן וחמיד כול מחזה5
יד]י[הא כמא יאין כפיהא ומא אריכן וקטינן כול אצבעת ידיהא רגליהא
כמא שפירן וכמא שלמא להן לה שקיהא וכל בתולן וכלאן די יעלן לגנון6
לא ישפרן מנהא ועל כול
נשין שופר שפרה ועליא שפרהא לעלא מן7
כולהן ועם כול שפרא דן חכמא שגיא עמהא ודלידיהא
יאא וכדי שמע8
מלכא מלי חרקנוש ומלי תרין חברוהי די פם חד תלתהון ממללין שגי רחמה
ושלח
לעובע דברהא וחזהא ואתמה על כול שפרהא ונסבהא לה לאנתא9
למלכא דאחי הוא כדי הוית מתגר על10 ובעא למקטלני ואמרת שרי
אברם בכי11 דילהא ושביקת אנה אברם בדילהא ולא קטילת ובכית אנה
תקיף אנה ולוט בר אחי עמי בליליא כדי דבירת מני שרי באונס vacat
בליליא דן צלית ובעית ואתחננת ואמרת באתעצבא ודמעי נחתן12
עלמים די אנתה מרה ושליט על כולא13 בריך אנתה אל עליון מרי לכול
קבלתך מרי14 ובכול מלכי ארעא אנתה שליט למעבד בכולהון דין וכען
על פרעו צען מלך מצרין די דברת אנתתי מני בתוקף עבד לי דין מנה ואחזי
בה ובכול ביתה ואל ישלט בליליא דן לטמיא אנתתי מני15 ידך רבתא
נ וי
ארעא ובכית וחשית בליליא דן16 דעוך מרי די אנתה מרה לכול מלכי
באישא17 שלח לה אל עליון רוח מכדש למכתשה ולכול אנש ביתה רוח
והואת כתשא לה ולכול אנש ביתה ולא יכל למקרב בהא ואף לא ידעהא
תרתין שנין ולסוף תרתין שנין תקפו וגברו עלוהי מכתשיא18 והוא עמה
קרא לכול חכימ]י[ מצרין ולכול19 ונגדיא ועל כול אנש ביתה ושלח
אשפיא עם כול אסי מצרין הן יכולון לאסיותה מן מכתשה דן ולאנש
ביתה ולא יכלו כול אסיא ואשפיא וכול חכימיא למקם לאסיותה ארי20
וערקו21 הוא רוחא כתש לכולהוןvacat
מלכא ואסמוך22 באדין אתה עלי חרקנוש ובעא מני די אתה ואצלה על
ידי עלוהי ויחת ארי ב]ח[לם חז]ני[ ואמר לה לוט לא יכול אברם דדי לצליא
מלכא ושרי אנתתה עמה וכען אזל אמר למלכא וישלח אנתתה מנה23 על
לבעלהא ויצלה עלוהו ויחה
24
vacat וכדי שמע חרקנוש מלי לוט אזל אמר למלכא כול מכתשיא
אלן די מתכתש ומתנגד מרי מלכא בדיל שרי אנתת אברם יתיבו25 ונגדיא
ויתוך מנכה מכתשא דן ורוח שחלניא וקרא26 נה לשרי לאברם בעלה
לי די אחתי27 ]מ[ל]כ[א לי ואמר לי מא עבדתה לי בדיל ]שר[י ותאמר
היא והיא הואת אנתתך ונסבתהא לי לאנתה הא אנתתך דברה אזל ועדי לך
כול מדינת מצרין וכען צלי עלי ועל ביתי ותתגער מננה רוחא דא28 מן
הו וסמכת ידי על ]ראי[שה ואתפלי29 באישתא וצלית על ]ד[י ]ית[רפא
לי מלכא30 מנה מכתשא ואתגערת ]מנה רוחא[ באישתא וחי וקם ויהב
ב]יומא[ דנא מנתנ]ן[ שגיאן וימא לי מלכא במומה די לא …]…[הא ואתיב
לשרי ויהב לה מלכא ]כסף וד[הב שגיא ולבוש שגי די בוץ וארגואן31 לי
קודמיהא ואף להגר וא]ש[למה לי ומני עמי אנוש די ינפקונני32 […]ו
ול… מן מצרין vacat
33
vacat ואזלת אנה אברם בנכסין שגיאין לחדא ואף
בר אחי עמי ואף לוט קנה לה34 [בכסף ודהב וסלקת מן ]מצרי[ן ]ולוט
נכסין שגיאין ונסב לה אנתה מן בנת ]מצרין[ והוית ש]רא עמה[
Column XXI
]ב[כל אתר משריאתי עד די דבקת לבית אל לאתרא די1
בנית תמן בה מדבחא ובניתה תניאני
]ו[אקרבת עלוהי עלואן ומנחה לאל2
עליון וקרית תמן בשם מרה עלמיא והללת לשם אלהא וברכת
אלהא3
צבוין ועם מלך בלע כול אלן אזדמנו כחדא לקרב לעמקא די סדיא ותקף
עילם ומלכיא די עמה למלך סודם ולכול חברוהי ושויו עליהון26 מלך
יהבין מדתהון למלך עילם ובשנת תלת27 מדא תרתי עשרה שנין הווא
חברוהי28 עשרה מרדו בה ובשנת ארבע עשרה דבר מלך עילם לכול
וסלקו ארחא די מדברא והווא מחין ובזין מן פורת נהרא ומחו לרפאיא די
דקרנין ולזו29 בעשתרא
מ
זמיא די בעמן ולאימיא ד]י ב[שוה הקריות
פרן די במדברה ותבו ומחו30 ולחוריא די בטורי גבל עד דבקו לאיל
ל…]…[ בחצצן תמר vacat
ונפק מלך סודם לעורעהון ומלך ]עומרם … ומ[לך אדמא ומלך31
בעמקא ד]י סדיא[ לקובלי כדרל]עומר32 צבואין ומלך בלע … קרבא
מלך עילם ומלכיא[ די עמה ואתבר מלך סודום וערק ומלך עומרים
נפל בעגיאין ]די …[… ובז מלך עילם כול נכסיא די סודם ודי33
]עו[מר]ם […]…[… ושבו לוט בר אחוי34
Column XXII
די אברם די הוא יתב בסודם כחדא עמהון וכול נכסוהי1
ואתה חד מן רעה
ענה די יהב אברם ללוט די פלט מן שביא על אברם2
ואברם באדין הוא
יתב בחברון וחויה די שבי לוט בר אחוהי וכול נכסוהי3
ולא קטיל ודי
נגדו מלכיא ארחא חלתא רבתא למדיתון ושבין ובזין4
ומחין וקטלין ואזלין
למדינת דרמשק ובכא אברם על לוט בר אחוהי5
ואתחלם אברם וקם
ובחר מן עבדוהי גברין בחירין לקרב תלת מאא6
ותמניאת עשר וערנם
ואשכול וממרה נגדו עמה והוא רדף בתרהון עד7
דבק לדן ואשכח אנון
שרין בבקעת דן ורמה עליהון בליליא מן ארבע8
רוחיהון והווא קטל
בהון בליליא ותבר אנון והוא רדף להון וכולהון9
עד דבקו לחלבון די שימא על שמאל דרמשק10 הווא ערקין מן קודמוהי
וכול די בזו וכול טבתהון ואף ללוט בר11 ואצל מנהון כול די שבוא
שביתא די שבאו אתיב ושמע מלך סודם12 אחוהי פצא וכול נכסוהי וכול
וכול בזתא וסלק לעורעה ואתה לשלם היא13 די אתיב אברם כול שביתא
שוא והוא עמק מלכא בקעת בית כרמא14 ירושלם ואברם שרא בעמק
מאכל ומשתה לאברם ולכול אנשא די15 ומלכיצדק מלכא דשלם אנפק
ל]א[ברם ואמר בריך אברם לאל16 עמה והוא הוא כהן לאל עליון וברך
Source Colophon
Text: Genesis Apocryphon (אפוקריפון בראשית, 1QapGen ar / 1Q20)
Source: Qumran Cave 1, discovered 1947
Transcription: García Martínez, F. & Tigchelaar, E.J.C., The Dead Sea Scrolls Study Edition, Brill, 1997
Scribe: Tulku, New Tianmu Anglican Church, 2026
🌲